כירם 2004 בע"מ נ' העמותה לפיתוח אקדמאי של מדע ותרבות ואח'

: | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
50056-03-11
4.9.2011
בפני :
בן שלו

- נגד -
:
1. העמותה לפיתוח אקדמאי של מדע ותרבות
2. המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון\מכללת יהודה ושומרון

:
כירם 2004 בע"מ
החלטה

החלטה

בפני בקשת הנתבעים לחיוב התובעת (שהופטרה מתשלום האגרה) בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם, בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

לטענת הנתבעים (שלא פירטו לעת הזו ולו ראשית הגנתם), התובעת גרמה להם לנזקים עצומים, ובשים לב לכך שניתן לה פטור מתשלום אגרה ולמצבה הכלכלי הנטען, קיים חשש כי לוא תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיהם, ככל שייפסקו לחובתה. הבקשה לא נתמכה בדבר (אף לא בתצהיר), ולא למותר לציין, כי כתב הגנה טרם הוגש.

התובעת מלינה כנגד טענות הנתבעים הכלליות בדבר הנזקים שלכאורה נגרמו להם, מודה כי אמנם הפסיקה את פעילותה העסקית אולם טוענת כי סיכויי ההצלחה בתביעתה גבוהים, ולפיכך אין מקום לחייבה בהפקדת הערובה.

בתשובתם, טוענים הנתבעים כי נוכח מצבה הכלכלי הקשה של התובעת ולאור העובדה כי "סיכויי התביעה בשלב זה אינם ברורים ברמה המחייבת את המסקנה כי [התובעת – ב.ש] עמדה בנטל לסתור את החזקה [הקבועה בדין]...", יש מקום לחייב את התובעת בהפקדת ערובה.

הצדדים שניהם הזכירו בכתבי הטענות, זה בכה וזה בכה, את ההחלטה בעניין נאות אואזיס [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.08 ; פורסם במאגרים המשפטיים ; להלן: "עניין נאות אואזיס")].

סעיף 353א לחוק החברות קובע גדרים ותנאים באשר לשאלה מתי תחוייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעות, כדלקמן: "...הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין..." (שם).

לענייננו, לא ניתן לומר, אמנם, כי התובעת הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעים (ולראיה, הפטור שניתן בעניינה מתשלום האגרה). יחד עם זאת, אין בכך כדי להוביל לקבלת בקשת הנתבעים. אבהיר.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי קיימות שתי אפשרויות לפיהן יכולה התובעת לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 353א לחוק החברות. אפשרות אחת, עמידה בנטל להוכיח איתנות כלכלית שתאפשר תשלום הוצאות הנתבעים, איננה עומדת על הפרק בענייננו גם אליבא דהתובעת, במיוחד שעה שהופטרה מתשלום האגרה. האפשרות השנייה, והיא הרלוונטית לענייננו, הינה בחינת השאלה האם מוצדק בנסיבות המקרה שלפנינו שלא לחייב את החברה התובעת בהפקדת הערובה (השוו בעניין נאות אואזיס, בעמ' 5 להחלטה). כפי שפירט בית המשפט העליון בעניין זה, יש לבחון מספר שיקולים עת נבחנת האפשרות השניה, לרבות תום הלב בהגשת התביעה, מניעי הבקשה להפקדת ערובה (ותום הלב שבהגשתה), סיכויי התביעה וכן הזיקה בין התנהגות הנתבעים ובין מצבה הכלכלי של התובעת (שם).

לא בכדי הובהר לעיל, כי בקשת הנתבעים לא נתמכה בדבר, שכן בניגוד לטענתם, אין עסקינן בשאלה משפטית גרידא, הואיל ובחינת השאלה האם מוצדק לפטור את התובעת מהפקדת ערובה כרוכה בטבורה בבחינת מכלול שלם של סוגיות עובדתיות שיכול וישליכו על תוצאתה.

כפי שכבר הובהר בהחלטתי הקודמת, עת ניתן הפטור מתשלום האגרה, לא ניתן לומר שסיפור המעשה שמגולל כתב התביעה – הן לעניין יתרת התשלום על פי ההזמנה הכתובה והן לעניין העבודות הנוספות שלפי הנטען בוצעו עבור הנתבעים – שומט את הקרקע מתחת לתביעה באופן שאינו מגלה עילה. דווקא לעניין זה, מצופה היה מן הנתבעים להבהיר מדוע לשיטתם לכל הפחות סיכויי התביעה אינם ברורים. אולם למעט טענה כללית באשר לנזקים נטענים שנגרמו לנתבעים, לא מצאתי בין טיעוני הנתבעים כל הבהרה קונקרטית באשר לסיפור המעשה המהווה את היסוד לתביעה. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כלל ועיקר דבר לעניין סיכויי התביעה, למעט ההנחה, כי ככל שתוכיח התובעת בעת שמיעת הראיות את טענותיה בדבר אי תשלום יתרת סכום ההזמנה וההתקשרות המוסכמת לביצוע עבודות נוספות, יכול ותהא זכאית היא לסעדים הכספיים שהתבקשו.

יכולים היו הנתבעים לפרט ולהבהיר ולו ראשית גרסה עובדתית שיש בה כדי להעמיד את סיכויי התביעה בסימן שאלה. אולם שעה שלא עשו כן, לא זו בלבד שאין ניתן לקבוע דבר מה נוסף לאמור לעיל באשר לסיכויי התביעה, הרי שניתן לתהות, כטענת התובעת, על המניעים שמאחורי הגשת הבקשה לחיובה של התובעת בהפקדת ערובה.

במיוחד שעה שכידוע, החזקה בדבר חיוב חברה תובעת בהפקדת ערובה לא נועדה למנוע מתובע חסר אמצעים את זכות הגישה לערכאות, בחינת התביעה עצמה, כפי שהוגשה, ולאקוניות בקשת הנתבעים, מנגד, מובילים למסקנה כי די בכך על מנת שלא לחייב את התובעת בהפקדת ערובה (לעניין זה השוו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד(1), 647).

העולה מכלל האמור הוא, כי בקשת הנתבעים לחיוב התובעת בהפקדת ערובה נדחית. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום.

הוצאות ההליכים עד כה תיפסקנה בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"א, 04 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>